לא מקובל עלי - על ילדים 'לא מקובלים' ודחויים חברתית
מאת: חנה גרפי - פסיכולוגית חינוכית מומחית
בכיתות ג'- ז' שולטים מושגים כמו: "מלך ומלכת" הכיתה. ה"מקובלים" וה"לא מקובלים". בגילאים אלה, מתפתחת פעמים רבות בכיתה, היררכיה של מעמדות, כשאלה, שנחתם דינם ונגזר להיות "לא מקובלים" יכולים פעמים רבות לחוות אכזריות חברתית שמתבטאת: בהחרמה, נידוי, תקיפה מילולית ופיזית, לעג, השפלה, בדידות. במצבים אלה, נראה את הילדים ה"לא מקובלים" סובלים מכך שהם מרגישים שהמקובלים דוחים אותם. הם נדחקים לשוליים, מאבדים ביטחון, הערך העצמי שלהם נפגע גם שמחת החיים.
קשה מאד לשנות את המעמדות לאחר שהן נקבעות. הורים, לרוב חווים את המצוקה של ילדם בעוצמה חזקה. הם נואשים ברצון לעזור לילדם, אבל כל ההתרחשות קוראת מחוץ לטווח שליטתם. הם מנסים לדבר עם הילד, עם הילדים בכיתה, עם המורה, עם ההורים של החברים שלעתים הם חברים שלהם ולאכזבתם הם לא מצליחים לשנות את המצב, ולעתים, למרבה הצער אף נגרמת תוצאה הפוכה.
מה גורם לקביעת מעמדו של הילד כ"לא מקובל"?
חוקרים בדקו כיצד מתרחשת דחייה, מי ומה הגורם לה. הם מצאו כי פעמים רבות ילדים נדחים או לא מקובלים בשל התנהגות חברתית שלילית, בשל חוסר בבשלות של משחק חברתי. לעתים מפריעים למהלך פעילות חברתית תוך פרוש פעילויות תמימות כעוינות ומכוונות נגדם. חוקרים מצאו כי קיימים אפיונים לילדים שאינם מקובלים כמו למשל שהם מתקשים להתעמת עם נקודות המבט של בני גילם ולשפר את יכולות התפיסה שלהם בקריאת כוונות הזולת. הם חסרים כישורים לשיחה הדדית שמקשיבה ומבינה את הצד השני, חסרים כישורים למשא ומתן וכן מתקשים לפתור קונפליקטים בינם לבין הזולת.
הסבר פסיכולוגי נוסף ניתן לתת על פי הגישה של מלאני קליין (פסיכולוגית שהובילה את תיאורית יחסי אובייקט), שטוענת שלאדם יש צורך בסיסי ליצור יחסים עם אחרים שמושתתים על חום, אהבה ותשומת לב. התינוק מצוי בין שני מצבים מנוגדים. מצב בו הצורך הזה מסופק ואז התינוק מרגיש שאוהבים ורוצים אותי, הערך העצמי והביטחון העצמי מתפתחים. ומצב הפוך גורם לתחושת ניכור, דחייה ואי שייכות שלעתים יכולים להוביל לתפקוד לקוי. לכן, חשוב ביותר לבסס חוויה חיובית של אהבה וקבלה בגילאים הצעירים.
על פי גישה זו, נראה כי, המתח בין שני קטבים אלה מתעורר בצורה שונה בסוף בית ספר יסודי ותחילת חטיבת ביניים, בחברת הילדים. משמעותו שאם אתה לא שייך חברתית אתה לא "שווה". מקובלות חברתית היא מדד שהילדים מודדים את עצמם. ילדים בגיל הזה מוכנים לעשות הרבה מאד בכדי להיות "מקובל" הרבה אנרגיה נפשית מושקעת בחברים. להיות אהוב ושייך נותן תחושה של בטחון, דמוי עצמי וערך חיובי ומשמעותי. הדבר משפיע על התפקוד. כתלמיד ה"מקובל" ירגיש נוח עם עצמו, יבוא בשמחה לבית הספר, יתפקד טוב יותר רגשית, חברתית, התנהגותית, לימודית.
ההפך מכך קורה כאשר הילד אינו מקובל. ההשלכות עלולות להיות חמורות ככל שהדחייה החברתית גדולה יותר.
מה הנזקים של דחייה חברתית?
נראה כי חוויות של דחייה חברתית יהיו בעלות השלכות לגבי המשך החיים. ילד שמרגיש "לא מקובל" ירגיש תסכול, כעס, ייאוש, תחושת ערך עצמי נמוכה "אני לא שווה", "לא אוהבים אותי". הוא ינסה להלחם בכך בכדי לשנות את מצבו, אבל פעמים רבות ואולי ברוב המקרים הוא ייכשל. בשלב זה המשמעות הפסיכולוגית חברתית של מעמד "מקובל- לא מקובל" גדולה עבור כלל הילדים בכיתה וקשה מאד להלחם בה.
ההשלכות יכולות להיות חמורות ככל שהדחייה החברתית קיצונית יותר. ילדים שחווים חרם, דחייה קיצונית, בדידות ונידוי, לאורך זמן, יכולים לחוות את המצב כטראומה בעלת השלכה על המשך החיים.
מחקרים מצביעים על כך כי דחייה חברתית בילדות התיכונה היא מקור כה גדול ללחץ על הילד הדחוי עד כי היא קשורה בנשירה מבית הספר, בפשיעה, בשוטטות, בקשיים פסיכולוגיים בהתבגרות ובבגרות הצעירה. כמו כן כגורם סיכון מרכזי להתפתחות הפרעה.
כיצד הורים יכולים לעזור לילדיהם במצוקה חברתית?
רצוי שהורים לא יתערבו בעצמם בנעשה מבחינה חברתית בכיתה. בגיל זה, כל התערבות שלהם עלולה להזיק יותר מלהועיל. כמו כן, הורים שחוו בעצמם חוויה חברתית של "דחייה", עלולים להתקשות בהדרכת ילדם באופן יעיל והם עלולים להוסיף את החרדות והמתח שלהם לזה של הילד. למשל, להימנע מלהמתין במתח לשובו של הילד מבית ספר ולשאול אותו בקול מתוח ובעיניים נפחדות "איך היה היום?"
חשוב לא להיסחף אחרי מצב הרוח הרע של הילד, לא להעצים את הלחץ של הילד. אלא להקשיב לו תוך נתינת לגיטימציה והרגשה של בטחון ושסומכים עליו שיוכל להתמודד. לנטוע בילד אמונה לגבי עתיד טוב יותר מבלי לכוונו לפתרון מיידי, וכי עם הזמן תעלנה חלופות והוא יוכל להתאושש ולמצוא בתוכו כוחות ודרכי פעולה מתאימים. לחייך לילד מתוך אמונה פנימית בהצלחתו. להסביר, שיש בחיים מצבים ופעמים שאנחנו לא "מקובלים" וצריך לדעת איך להתמודד עם המצבים האלה ובעיקר מצבים אלה הם משתנים. עם הזמן יבוא שינוי במצבו. ללמוד יחד אתו את ההתרחשות החברתית, תוך פרישת המפה החברתית ומיקומו בה. לעזור לו לשנות את המשמעות האישית שיש לחוויה בעבורו, ולחפש עמו דרכי תגובה המתאימות ולהתאמן בהן. ללמד אותו כיצד לשמור על תחושה טובה ומצב רוח טוב כשאתה במצב "לא מקובל". לתת לילד משפטים שיחזקו אותו בכיתה ותחושה שהוא יצליח בסופו של דבר להתמודד. לתת לו כלים כיצד להתמודד במצבים שונים: כשתוקפים אותו, כשדוחים אותו, ללמד אותו כיצד מעלים ערך ומעמד חברתי.
בכל מקרה, רצוי שהורים יפנו לעזרה מקצועית להתמודדות עם מצבם של ילדם.
סיכום זה מבוסס על:
1. מחקרים המוזכרים בספר "התפתחות הילד- טבעה ומהלכה"- אלן סרוף, רוברט קופר וגאני דהארט.
2. עבודת הדוקטורט "אספקט פנומנולוגי של תופעת הדחייה החברתית על ידי בני הגיל בקרב תלמידים תקינים חברתית בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים" של אוסנת בינשטוק.
3. אתרי אינטרנט בנושא דחייה חברתית.
