תפקיד המרפאה בעיסוק בטיפול בכוויות ובצלקות
מאת: נילי וינרוב, מרפאה בעיסוק מוסמכת (M.S.c.OT)קושי רב ניצב בפני צוות מקצועות הבריאות ובתוכו הריפוי בעיסוק במפגש עם מטופל ובני משפחתו שעברו
כוויה. מרבית הילדים המטופלים מגיעים לריפוי בעיסוק לאחר אשפוז בבית החולים והיכרות טראומטית עם הטיפול הרפואי בכוויה. הצוות הרפואי שמעכב לעיתים את תהליך הריפוי לדעתם.. ובניסיון להבין ולהתמודד עם שגרת החיים החדשה שנוצרה (בית חולים, בית ,מקום עבודתם).
המרפא בעיסוק מסייע בהקניית הרגלים חדשים ומתפקידו לאפשר ביצוע עיסוקי ללקוח, לילד המטופל. לשם יצירת איזון בין מרכיבי הביצוע העיסוקי: אדם, עיסוק סביבה, קיים צורך בהכנת הילד ומשפחתו לטיפול השיקומי בריפוי בעיסוק. חשיפה והכרות בליווי הסבר עם אמצעי הטיפול, עשויים להביא להפחתת רמת החרדה, להעלאת רמת המוטיבציה ולהגברת שיתוף הפעולה. מעיון בספרות עולה, כי מידת חרדתו של הילד והחלמתו לאחר השחרור מבית החולים מושפעת ממידת ההכנה לטיפול. תפקיד המרפא בעיסוק משתנה בהתאם למצב המטופל ולשלב בו הוא נמצא כאשר מטרתו העיקרית היא להחזיר את המטופל לסגנון חייו בטרם נכווה, תוך הערכות מחודשות של צרכיו הפיסיים, החברתיים והפסיכולוגיים. המרפא בעיסוק מתכנן תוכנית שיקום אשר מתייחסת לילד באופן הוליסטי ואינה מתמקדת בפצעיו בלבד, וכוללת איסוף מידע אודות הילד, מסגרות בהן משתתף, צורת חיים ובני משפחה. התערבות המרפא בעיסוק תכלול גם מניעת כוויצות (קונטרקטורות) והערכת טווח תנועה, שמירה על מנחים נכונים ע"י התאמת סדים, טיפול בקונטרקטורות שנוצרות, הגמשת הצלקת ע"י מסאג', התאמת יריעות סליקון והתאמת חבישות לחץ. תוכנית הטיפול ומטרות הטיפול יקבעו בהתייעצות עם המטופל, הוריו או דמות אחראית אחרת יחד עם התחשבות בבשלותה של הצלקת ושלבי הטיפול. ההפניה לטיפול בריפוי בעיסוק נעשית מתוך הצוות הרפואי ובהתייעצות עמו.
תהליך ריפוי הצלקת הינו ממושך. הצלקת מגיעה לשיאה כעשרה חודשים מיום היווצרותה ויכולה להיות פעילה גם שנה וחצי אחרי היווצרותה. במשך כל התהליך במידה ונוצרות צלקות המצריכות טיפול (צלקות היפרטרופיות או קלואידיות) יש לבקש הפנייה למרפא בעיסוק העוסק בתחום זה לשם בדיקה והערכת הצלקת.
התערבות נכונה ומוקדמת יכולה לסייע רבות בתהליך השיקומי.
מטרת מאמר זה היא העלאת רמת המודעות לסוגי הטיפול השמרני בצלקות ולחשיבותה של ההתערבות המוקדמת בריפוי בעיסוק הן בהדרכת ההורים, בהדרכת הצוות המטפל וכן במתן הסברים והדגמה לילד המטופל.
ביבליוגרפיה
Miller, M.D., Elliott, C.H., Funk, M., & Pruitt, S.D (1988). Implications of childrens
Burn injuries. In D.K. Routh (Ed), Handbook of pediatric psychology p. (426-
447). New York; Guilford press.
Musgrave, Melinda A., Umraw, Nisha, Fish, J., Gomez, M., Cartotto, R., (2002). The
effect of silicone gel sheets on perfusion of hypertrophic burn scars. Journal
of Burn Care & Rehabilitation, 23, 208-214.
Nedelec B.Shankowsky HA. Tredget EE. (2000). Rating the resolving hypertrophic
scar: comparison of the Vancouver Scar Scale and scar volume. Journal of
Burn Care & Rehabilitation, 21, 205-212.
Nelson, C.C, Allen, J., (1999). Reduction of healthy children’s fears related to hospitalization and medical procedures: The effectiveness of multimedia computer instruction in pediatric psychology. Children’s Health Care. Vol 28 1-13.
