אבחון פסיכודידקטי הינו הליך המשלב מבחני ידע ויכולת עם שיחה אבחונית לזיהוי קשיים רגשיים, המתבצעת על-ידי איש מקצוע. התהליך מאפשר לזהות קשיים של המאובחן בהתאקלמות במסגרת הלימודית ולהציע מגוון של פתרונות להתמודד איתם, כולל התאמות של המסגרות הלימודיות לצרכים הייחודיים של הילד, על פי עצת המאבחן והמלצותיו בעקבות תוצאות האבחון הפסיכודידקטי. ברור, אם כן, שיש עניין בקיום אבחון פסיכודידקטי בכל מצב שבו עולה החשד לחוסר התאמה של הילד למסגרת החינוכית, במיוחד אם חוסר ההתאמה המזוהה הוא כזה שניתן להקל עליו באמצעות תמיכה מתאימה. מתי הזמן הנכון לביצוע אבחון פסיכודידקטי ומדוע ממש לא כדאי לוותר עליו?
אבחון פסיכודידקטי יכול להציל את הילד שלכם
הסביבה הלימודית איתה מתמודדים ילדי מדינת ישראל במאה ה - 21 הינה סביבה תחרותית, הדורשת מהם למצות את הפוטנציאל שלהם. גודל הכיתות אינו מאפשר "להישרך" מאחור - חשוב לעמוד בקצב. גורלו של ילד שאינו מסוגל לעמוד בקצב המוכתב על ידי רוב הכיתה או המורה הוא בדרך כלל לא פשוט - הוא צובר פערים עד כדי תחושת ייאוש, כישלון, הוא חווה את עצמו נבדל משאר הילדים, הוא רוצה - אבל הוא לא מצליח. הוא פשוט לא יכול.
לא מעט ילדים באמת לא יכולים לעמוד בקצב. זה לאו דווקא נובע מחוסר יכולת להבין את החומר - למעשה, זו הבעיה ממש רק במקרים נדירים. ברוב המקרים, אנחנו מדברים על קשיי התארגנות, קשיים רגשיים המעיבים עם יכולתו של הילד להתמודד עם המתרחש בכיתה, והבדלים התנהגותיים שמפריעים להתנהלות התקינה של השיעור או להבנת החומרים הנלמדים בו.
בדרך כלל, כל הפערים האלה ניתנים לגישור, עם אבחון נכון ואז קבלת תמיכה על פי ההצעות המתקבלות בדו"ח המסכם את האבחון.
מתי נכון לבצע אבחון פסיכודידקטי?
בשונה מאבחון דידקטי, האבחון הפסיכודידקטי שם דגש על כשלים בתהליך הלימודי הנובעים מעולמו הרגשי של הילד. ילדים רבים חווים מעברים, שינויים, והבדלים בינם לבין ילדים אחרים כקושי רגשי המעיב על היכולות שלהם. בחלק מן המקרים קשיים אלה הם נקודתיים והם עוברים. במקרים אחרים, כאשר הקושי הוא מובנה או באישיות הילד או בסביבתו, אנחנו ממליצים לנסות לזהות כלים שיסייעו לילד להתמודד עם הסביבה הלימודית שלו.
לכן, אנחנו מאמינים שישנם שני כללי מפתח לזיהוי הזמן המדוייק לביצוע אבחון פסיכודידקטי.
הכלל הראשון הוא להיות קשוב לילד (או לנער). יש מקום לשקול קיום אבחון פסיכודידקטי החל מגיל ארבע ועד גיל הבגרות. אם מגיע רמז מאנשי החינוך המלווים את הילד כי הם חושדים בקיום קושי בתהליכים הלימודיים של הילד או אם אתם מזהים קושי כזה בבית, חשוב להציף אותו ולבדוק, האם ניתן להקל על הילד.
הכלל השני, הוא לתת מקום לתהליכים טבעיים, שלעיתים פוגעים ביכולות הלימודיות של הילד, אך הם חולפים. המשמעות היא לא "להיכנס ללחץ" בכל פעם שהילד מבטא קושי בכיתה. אם זיהיתם קושי שלדעתכם מפריע בלימודי הילד שלכם, או אם קיבלתם מסר על קושי כזה מאנשי החינוך המלווים את הילד בבית הספר, אפשרו לילד להתמודד עם הקושי במשך פרק זמן סביר, ורק אם אתם מבינים שלא מדובר באירוע חולף, אנחנו ממליצים לשקול קיום אבחון דידקטי או אבחון פסיכודידקטי במקרים של הפרעות שמקורן בקושי רגשי של הילד, על מנת לאפשר לו לקבל תמיכה מלאה, הן בבית והן במסגרת הלימודית.
נכתב ע"י עומר גלעדי בעבור מרחב אישי וחברת Droxit.
אבחון פסיכודידקטי יכול להציל את הילד שלכם
הסביבה הלימודית איתה מתמודדים ילדי מדינת ישראל במאה ה - 21 הינה סביבה תחרותית, הדורשת מהם למצות את הפוטנציאל שלהם. גודל הכיתות אינו מאפשר "להישרך" מאחור - חשוב לעמוד בקצב. גורלו של ילד שאינו מסוגל לעמוד בקצב המוכתב על ידי רוב הכיתה או המורה הוא בדרך כלל לא פשוט - הוא צובר פערים עד כדי תחושת ייאוש, כישלון, הוא חווה את עצמו נבדל משאר הילדים, הוא רוצה - אבל הוא לא מצליח. הוא פשוט לא יכול.
לא מעט ילדים באמת לא יכולים לעמוד בקצב. זה לאו דווקא נובע מחוסר יכולת להבין את החומר - למעשה, זו הבעיה ממש רק במקרים נדירים. ברוב המקרים, אנחנו מדברים על קשיי התארגנות, קשיים רגשיים המעיבים עם יכולתו של הילד להתמודד עם המתרחש בכיתה, והבדלים התנהגותיים שמפריעים להתנהלות התקינה של השיעור או להבנת החומרים הנלמדים בו.
בדרך כלל, כל הפערים האלה ניתנים לגישור, עם אבחון נכון ואז קבלת תמיכה על פי ההצעות המתקבלות בדו"ח המסכם את האבחון.
מתי נכון לבצע אבחון פסיכודידקטי?
בשונה מאבחון דידקטי, האבחון הפסיכודידקטי שם דגש על כשלים בתהליך הלימודי הנובעים מעולמו הרגשי של הילד. ילדים רבים חווים מעברים, שינויים, והבדלים בינם לבין ילדים אחרים כקושי רגשי המעיב על היכולות שלהם. בחלק מן המקרים קשיים אלה הם נקודתיים והם עוברים. במקרים אחרים, כאשר הקושי הוא מובנה או באישיות הילד או בסביבתו, אנחנו ממליצים לנסות לזהות כלים שיסייעו לילד להתמודד עם הסביבה הלימודית שלו.
לכן, אנחנו מאמינים שישנם שני כללי מפתח לזיהוי הזמן המדוייק לביצוע אבחון פסיכודידקטי.
הכלל הראשון הוא להיות קשוב לילד (או לנער). יש מקום לשקול קיום אבחון פסיכודידקטי החל מגיל ארבע ועד גיל הבגרות. אם מגיע רמז מאנשי החינוך המלווים את הילד כי הם חושדים בקיום קושי בתהליכים הלימודיים של הילד או אם אתם מזהים קושי כזה בבית, חשוב להציף אותו ולבדוק, האם ניתן להקל על הילד.
הכלל השני, הוא לתת מקום לתהליכים טבעיים, שלעיתים פוגעים ביכולות הלימודיות של הילד, אך הם חולפים. המשמעות היא לא "להיכנס ללחץ" בכל פעם שהילד מבטא קושי בכיתה. אם זיהיתם קושי שלדעתכם מפריע בלימודי הילד שלכם, או אם קיבלתם מסר על קושי כזה מאנשי החינוך המלווים את הילד בבית הספר, אפשרו לילד להתמודד עם הקושי במשך פרק זמן סביר, ורק אם אתם מבינים שלא מדובר באירוע חולף, אנחנו ממליצים לשקול קיום אבחון דידקטי או אבחון פסיכודידקטי במקרים של הפרעות שמקורן בקושי רגשי של הילד, על מנת לאפשר לו לקבל תמיכה מלאה, הן בבית והן במסגרת הלימודית.
נכתב ע"י עומר גלעדי בעבור מרחב אישי וחברת Droxit.
