מקובלות חברתית
בכיתות ג'- ז' שולטים מושגים כמו: "מלך ומלכת" הכיתה. ה"מקובלים" וה"לא מקובלים",. זהו גיל שאנו יכולים לראות מקרים בהם האכזריות החברתית בשיאה: ילדים מחרימים, מנדים, תוקפים, לועגים, משפילים. הורים שרואים את הילד שלהם סובל, נדחק לשוליים, מאבד את הביטחון, הערך העצמי, את שמחת החיים שלו, חווים את המצוקה של ילדם בעוצמה חזקה ורוצים מאד לעזור לילדם. אלא, שכשהילד היה צעיר ויכולים היו להתערב ולתווך בין ילדם לילדים האחרים, בכיתות האלה, ההתרחשות החברתית קוראת מחוץ לטווח שליטתם. הם מנסים לדבר עם הילד, עם הילדים בכיתה, עם המורה, עם ההורים של החברים שלעתים הם חברים שלהם ולאכזבתם הם לא מצליחים לשנות את המצב.
בסוף בית ספר יסודי ותחילת חטיבת ביניים, המשמעות שהילדים נותנים למצב של לא להיות "מקובל" גדולה ביותר. המשמעות מבחינתם היא שאם אתה לא שייך חברתית אתה לא "שווה". מקובלות חברתית היא מדד שהילדים מודדים את עצמם. ילדים בגיל הזה מוכנים לעשות הרבה מאד בכדי להיות "מקובל" והרבה אנרגיה נפשית מושקעת בחברים. להיות אהוב ושייך נותן תחושה של בטחון, דמוי עצמי וערך חיובי ומשמעותי. הדבר משפיע על התפקוד. כתלמיד ה"מקובל" ירגיש נוח עם עצמו, יבוא בשמחה לבית הספר, יתפקד טוב יותר רגשית, חברתית, התנהגותית, לימודית.
ההפך מזה קורה כשהילד אינו מקובל. ההשלכות עלולות להיות חמורות ככל שהדחייה החברתית גדולה יותר. ילדים שחווים חרם, דחייה קיצונית, בדידות ונידוי יכולים לחוות את המצב כטראומה בעלת השלכה על המשך החיים.
חשוב לטפל במצב זה מידית ולהיעזר באנשי מקצוע.
הטיפול במרכז "מרחב אישי" מתבצע על ידי פסיכולוגית חינוכית מומחית, המתמחה בנושא "מקובלות חברתית".
הטיפול נעשה בכל הרמות: ההורים, הילד ובמידת הצורך עם המחנכת.
5-10 פגישות פרטניות עם הילד, שמטרתן לחלץ את הילד ממצבו החברתי הדחוי.
לאחר מכן, הערכה לגבי המשך תפקודו ובהתאם לכך ניתנות המלצות.
