יעוץ והדרכת הורים

יעוץ והדרכת הורים - אני מאמין

ההורות הינה "תפקיד חיינו", למרות שלא למדנו לעסוק בה ואין לנו תעודות לתלות על הקיר כדי לחזק את עצמנו ואת הסובבים אותנו בבקיאותנו בה. אנו עוסקים בכך יום יום, שעה שעה ורוצים להיות הורים טובים יותר (בין אם לעצמנו ובין אם עבור ילדנו). אנחנו במרחב אישי מאמינים שעם רצון, פתיחות, מוכנות להסתכל פנימה והצידה, אנחנו יכולים להעצים את עצמנו, את ילדנו ואת הורותינו, ואף להנות מאותו תפקיד מופלא - ההורות.


היעוץ החינוכי

היועץ החינוכי מסייע לתלמיד כפרט ולמערכת  החינוכית והמשפחה אשר מהווים עוגן עבורו ,להביאו לתפקוד מיטבי ומיצוי מרבי של הכוחות של הכוחות הטמונים בהם. כל זאת באווירה תומכת ומקבלת ובהסתמך  על זכויותיו  של התלמיד וכוחותיו האישיים.
נצא יחדיו למסע משותף כאשר לנגד עיננו תעמוד כמטרה החתירה המתמדת להשגת היעדים הבאים :

פיתוח יכולת ההורים והתלמיד להכיר ביכולותיהם , נטיותיהם  ושאיפותיהם בהתאם לקשיים איתם מתמודדת המשפחה ומתוך  שליטה וניווט עצמי.
פיתוח קשר של מעורבות ושיתוף פעולה בין ההורים למערכת החינוכית כיסוד לקיום בסיס איתן ומצמיח לתלמיד.
פיתוח התלמיד כלומד עצמאי הלוקח אחריות על למידתו.
הבניית הרגלי למידה והתנהלות בבית ובכיתה ,אשר יהוו בסיס ליצירת אוירה משפחתית מיטבית ,סדר וארגון תוך איזון במערכת הביתית והחינוכית.
תלמיד אשר סובל מהפרעת קשב ו/או לקויות למידה ,מתמודד עם קשיים ורגעי תסכול אין סופיים לאורך כל שעות היום .  כמבוגרים אחראיים בקרבתו יש לנו היכולת להקל עליו ומתוך כך גם עלינו את היו יום המסורבל והמתיש . בעזרת שינוי בדרך ,בגישה  ולא ע"י ניסיון  "לתקן" את ההפרעה  ילדכם המוכשר ,היצירתי , העירני ,הנבון  והמעניין  ינותב  למיצוי יכולותיו  באופן כזה שהוא ואתם תהנו מחיי היום יום במחיצתו והוא יצמח לאדם בעל ערך עצמי המאמין בכוחותיו ושואף מעלה .


יעוץ והדרכת הורים

במסגרת עבודתי כפסיכודרמטיסט ב"מרחב אישי" אני פוגש הורים רבים שמגיעים להדרכה כחלק ממכלול הטיפול בילדיהם. ההורים מביאים את ילדייהם לטיפול כי משהו משתבש או משהו נראה לא תקין במהלך התפקוד, היחסים וההתנהגות של ילדייהם.(אני לא מדבר כאן על ליקויי למידה, קשב וריכוז, קשיים מוטוריים וקשיים אחרים שמטופלים גם ב"מרחב אישי" על ידי מרפאים בעיסוק, פזיוטרפיסטים, קלינאי תקשורת וכד'. אני מתמקד בטיפול ריגשי, פסיכולוגי וחברתי בעיקר) להורים "נדלקת נורה אדומה" שגורמת להם להרגיש שיש צורך בהתערבות חיצונית. במיקרים מסויימים גורם חיצוני כלשהו, "מאיר את עיני ההורים" וממליץ על טיפול.

הגורמים העיקריים שמציקים להורים (מניסיוני) הם הבאים: (זה כתוב בלשון זכר אך הכוונה גם לבנות.)
 
- הילד לא בשל מבחינה ריגשית להתמודדות עם המסגרת בה הוא נמצא.
- לילד שלי יש קושי מבחינה חברתית, קשה לו מול ילדים אחרים, לא יוצר קשרים.
- הילד מגלה תוקפנות בבית ומחוץ לבית.
- הילד סגור, לא מספר, לא משתף.
- הילד לא מצליח לדחות סיפוקים. הכל חייב להיות עכשיו ולפי דרישותיו.
- הילד צועק, מתפרץ, לא מוכן לשמוע ולא ממושמע.
- הילד משקר המון, גונב וכד'.
- הילד לא מרוכז בשעוריו או בגן, אינו מבצע את מה שמצופה ממנו.
- הילד מסתגר מול המחשב ולא יוצא משם.
- רואים שעובר עליו משהו ולא ברור מה.
 
 
אלה מקצת הדוגמאות שאני שומע מהורים שמביאים את ילדייהם לטיפול.
אחרי שאני עורך מספר מפגשי הכרות עם הילד (כמובן אחרי שפגשתי בפעם הראשונה את ההורים) אני פוגש את ההורים כדי לראות, בכוחות משותפים, מה ניתן לעשות כדי לשפר את המצב.
אני מנסה להבין תחילה מה קורה בבית? איך מתנהל הבית?, איזו אוירה קיימת?, מהו סדר היום?, איזה יחסים קיימים- בין ההורים, בין אחים, בין ילדים להורים?. זהו שלב מעניין שבו אני מתחיל להבין מהי הדינמיקה המשפחתית שעוטפת את הילד המטופל .  זו תמיד חידה עבורי. כל בית שונה מבית אחר. כמו בטבע- באקלים מסויים מתפתחים מערכות חיים שונות מאשר באקלים אחר. במים סוערים גדלים דגים חזקים ובעלי כושר תימרון לעומת זה, במים שקטים, גדלים דגים ציבעוניים עם יכולת הסוואה מדהימה. כך גם הילדים שבאים לטיפול. כל ילד שונה, כל ילד פיתח לעצמו מנגנוני הישרדות ייחודיים ומרתקים- שחושפים את האוירה שבה הם צמחו. וכאן מתחילה הדרכת הורים. הורים צריכים להיות מודעים לתנאים שנוצרו בביתם ושבהכרח יצרו את התופעות שמהם סובלים ילדייהם. כמובן שקיימת גם תורשה שקובעת לא מעט את מבנה האישיות, אבל הרקע שבו צומח הילד משפיע מאוד על התנהגותו.
אתן כאן מספר רעיונות להורים, שיכולים לעזור להם בגידול ילדייהם:
1. הילד שלכם הוא לא מרכז העולם. הילד שלכם הוא חלק מהעולם ולכן הוא צריך להשתלב בעולם. אני פוגש הורים שאוהבים מאוד את ילדייהם אבל מגדלים אותו כאילו הוא מרכז העולם. זה יוצר בעיות רבות בקשרים של אותו ילד מול הסביבה שלו. ילד צריך לדעת להקשיב לאחרים, לעזור לאחרים ולהיות בעל תחושה חברתית מפותחת. ילד שכל הזמן מקבל מתנות ולא לומד להעניק מתנות לאחרים- מפסיד המון וגם מתקשה להתקבל בחברה.
2.שתפו את ילדייכם במה שעובר עלייכם. הורים יודעים לשאול שאלות. איך היה?, מה עשית?, מה למדת?... ועוד. מתי לאחרונה סיפרתם משהו שעבר עלייכם לילד שלכם?
החשיבות היא עצומה כי הילד לומד קודם כל שהוא לא מרכז העולם. צריך להקשיב כדי להבין מה שעובר על מישהו אחר. בנוסף אם אנחנו משתפים אותו סימן שהוא קרוב וחשוב לנו. כלומר זה מגביר את תחושת השייכות של הילד להוריו. אנחנו לא משתפים אנשים זרים במה שעובר עליינו. אנחנו משתפים את ילדיינו כי הוא קרוב מאוד לליבנו. זו תחושה מאוד חשובה שילד מפנים כתוצאה משיתוף.
3.תתיעצו עם ילדייכם בכל נושא. תנו לילד הרגשה שהוא בעל דעה והקשיבו לרעיונות שלו. באופן מפתיע תגלו שלילדים שלכם יש רעיונות נפלאים. איפה לאחסן חפץ, מה לעשות עם התינוק שבוכה, איך כדאי לארגן את החדר, איך לא לשכוח לקחת את הסנדוויץ... ועוד. תהפכו את הילד שלכם לשותף שאפשר להתיעץ איתו כמעט בכל נושא. אין ספק שילדים מרגישים נפלא כשהם שותפים .Children do better when they feel better.
4.מותר לילד שלכם להיות מתוסכל ולהיכשל. זה חיוני מאוד להתפתחות התקינה שלו. אני פוגש לא מעט הורים שכל הזמן מגוננים על הילד שלהם. למשל אם הילד חוזר הבייתה עצוב כי חבר שלו הציק לו, האמא תתקשר לאמו של הילד המציק, אם הילד מאוכזב כי אין לו את הצעצוע של חברו, האמא תרוץ לקנות לו את אותו צעצוע.
אם הילד שכח את הספר בבית הספר, תרוץ להביא אותו, אם הילד נכנס לויכוח עם המורה, האבא יתקשר לשוחח עם המורה... וכו'. שימו לב, תפקיד ההורים להיות מעורבים במה שקורה לילד אבל זה לא אומר שהם צריכים להגן עליו ולהתערב בכל אותם מקומות שבהם הילד שלהם נתקל בקושי . ילד לומד מכישלון, ילד לומד מאכזבה, ילד לומד כשהוא פוגש את החיים בצורה אמיתית- ולא דרך ההגנה שמספקים לו הוריו.
באחת ההדרכות פגשתי אבא שהולך לבית הספר כל חודש -  חודשיים כדי לעשות ברור לגבי תקרית  עם בנו. ההנחיה שקיבל הייתה חד משמעית- להפסיק להגיע לבית הספר ולסמוך על הבן שלו שיתמודד לבד עם הבעיות השונות. התוצאות לא אחרו לבוא. הילד הבין שהטריטוריה היא שלו ולא של אבא שלו והבעיות שלו בבית הספר פחתו באופן משמעותי.

מרחב אישי - מרכז רב תחומי לטיפול בילד ובמשפחה נימצא ביהוד אשר בבקעת אונו.