תקציר מחקר - הפקת ג'סטות במהלך דיבור בקרב אנשים עם גמגום
דבורה פרויד, קלינאית תקשורת (בהדרכת ד"ר רות עזרתי, פרופ' אורי הדר)
מטרתו העיקרית של מחקר זה היתה- להסתכל על ג'סטות כמאפייני תקשורת נוספים של האדם המגמגם בעת אינטראקציה ולנסות ללמוד על אופיים ושכיחותם על פי הידע הקיים בספרות על גמגום וג'סטות.
להבנת מקור הג'סטות אנו מתייחסים לשתי גישות. הגישה הראשונה, התקשורתית, רואה בג'סטות אמצעי נוסף לתקשורת, ועל פיה הג'סטות מעשירות את המסר המילולי וגם מעניקות מידע על מצבו הרגשי של הדובר. לעומת זאת, הגישה השניה, הקוגניטיבית, מצביעה על כך שמקורן של הג'סטות הינו בתהליך יצירת הדיבור והיא רואה בהן סייעים קוגניטיביים שערכם התקשורתי משני בלבד. חוקרים ומטפלים מדווחים על הפחתה בייצור הג'סטות אצל דוברים מגמגמים, בנוסף לקשיים במרכיבים לא מילוליים נוספים של התקשורת.עד כה נעשו שני מחקרים בלבד בתחום זה על ידי Krause (1982) ו-Mayberry and Jaques (2000).
שמונה דוברים מגמגמים ושבעה דוברים שוטפים השתתפו בעבודה זו. ייצור הג'סטות שלהם נבדק בעזרת מטלת סיפור סיפור, ומידת החרדה למצבי תקשורת ולמצבים חברתיים נבדקה בעזרת שאלונים לדווח עצמי שמולאו על ידם.
תוצאות המחקר מראות כי בשונה ממחקרים קודמים, דוברים מגמגמים מייצרים ג'סטות באופן וכמות דומה לאנשים שדיבורם שוטף. יחד עם זאת, נמצא כי ככל שהדוברים המגמגמים יותר חרדים הם מפיקים יותר ג'סטות בטוניות ופחות ג'סטות אידאציונליות ברגע הגמגום. בנוסף, ככל שהגמגום חמור יותר כך יש יותר שימוש בג'סטות בטוניות, והן מופיעות יותר דווקא ברגעים בהם הדוברים המגמגמים מדברים בשטף . מחד גיסא, ממצאים אלה תומכים בהנחה כי ייצור הג'סטות נקשר לתהליך הפקת הדיבור והשפה, ומאידך גיסא, הם תומכים בהנחה כי ייצור הג'סטות נקשר אל עמדותיו ומידת החרדה של הדובר כלפי מצבים תקשורתיים וחברתיים.
לממצאי עבודה זו השלכות טיפוליות. אף שנמצא כי דוברים מגמגמים מפיקים ג'סטות בדומה לדוברים שוטפים, יש מקום לעודד את הדוברים המגמגמים לשימוש רב יותר בג'סטות כאמצעי תמיכה בהפקת השפה. בנוסף, שימוש מוגבר בג'סטות יוכל להוריד חלק מן העומס התקשורתי הקיים כאשר העברת המסר התקשורתי נשענת בעיקר על השפה המילולית.
