הורים יקרים, אנחנו הילדים שלכם, החלטנו לבקש מכם כמה בקשות:
תפסיקו לשאול אותנו כל הזמן "איך היה?", זה מעצבן לדבר על מה שהיה. אולי במקום לשאול כל הזמן, תספרו קצת אתם, איך היה לכם?. מזמן לא שמענו משהו על החיים שלכם.
כשאנחנו כבר מחליטים לספר משהו, לא תמיד אתם מקשיבים באמת. אנחנו רואים את זה ומרגישים שזה לא כל כך מעניין אתכם. אולי אנחנו לא כל כך מעניינים כמו אותם אנשים שאיתם אתם מדברים בטלפון?.
נמאס לנו מהשיחות שלכם בטלפון הסלולרי. הגעתם סוף סוף הביתה, התחלנו קצת לדבר והנה הכל נקטע. אולי אפשר לבקש מכם לסגור את הטלפון לשעה שעתיים, כאשר אתם איתנו בבית?.
אתם ההורים לא מתואמים ביניכם. כשאבא אומר לא, אמא תגיד כן. זה מבלבל אותנו ונראה שגם גורם לכעסים ביניכם.
אתם לא תמיד ברורים לנו. לדוגמה, כשאתם באים לקחת אותנו מחברים, אתם קוראים לנו ואז כשאנחנו באים, אתם מתחילים לדבר שיחות ארוכות. אז למה קראתם לנו לבוא?. פעם הבאה לא נבוא ואז אתם תכעסו עלינו. זה לא פייר.
הפקודות שלכם מעצבנות בטירוף. קח את התיק, תכין שיעורים, תסדר את החדר, לך להתקלח..., למה זה נשמע תמיד כל כך עצבני?, אולי תלמדו איך לדבר יותר ברוגע, כשאתם מדברים ברכות ובנעימות, אנחנו מבינים יותר טוב. תנסו.
לפעמים אנחנו כועסים או עצבניים על משהו. תפסיקו לעצבן אותנו עוד יותר, בשאלות או בעצות. באותם רגעים אנחנו רוצים לדעת שאתם שם לצידנו ושרק תשמחו להקשיב לנו ברגע שנוכל לספר לכם. תנו לנו קצת זמן להירגע.
כשאנחנו רוצים משהו ואתם אומרים- "לא", אנחנו יודעים שאם נהיה מאוד נודניקים, בסוף תגידו "כן". לימדתם אותנו לבקש מאה פעם ואז אתם נכנעים. אילו ידענו ש"לא" זה באמת "לא", לא היינו משגעים אתכם כל כך.
אתם לפעמים מגזימים בכמות המתנות והדברים שאתם קונים לנו. כשיש לנו המון דברים חדשים, זה מבלבל אותנו ואז אנחנו לא מרוכזים בשום דבר. תקנו לנו אבל לא מעבר ליכולת שלנו לעכל. לוקח זמן להנות ממשהו חדש. קצת סבלנות.
כשאנחנו רבים, בין אחים, אתם מתערבים, כועסים, שופטים ופוסקים. אתם מחליטים מי אשם, מי התחיל, מי מקבל עונש, מי חוטף צעקה. זה ממש טיפשי מאוד מצדכם. אתם לא יודעים ולא מבינים מי באמת התחיל, אתם לא יודעים למשל שהריב של היום זה על משהו שהיה אתמול. תתחילו להבין שעדיף שלא תתערבו לנו. אנחנו נדע "לסגור" חשבונות בינינו. לפעמים זה מאוד נעים כשאתם צועקים על הצד השני, שלא היה אשם באמת. ננסה שוב ושוב לגרום לכם להתערב לצידנו, זה נותן לנו כח וגם נעים לנו שאתם סוף סוף שמים לב אלינו.
נכתב על ידי גדי פייזר, מטפל בפסיכודרמה
