דיסגרפיה היא לקות למידה הקשורה לכל נושאי ההבעה בכתב. הדיסגרפיה מתאפיינת בהישגים נמוכים בכתיבה בהשוואה למצופה על פי גילו והשכלתו של הילד.
אנשים המתמודדים עם דיסגרפיה מאופיינים בכתב יד לקוי, בלתי קריא ובלתי מאורגן; הם מתקשים בכתיבת טקסט, כותבים טקסטים קצרים או נמנעים בכלל מכתיבה. הם כותבים לאט, והכתיבה שלהם מסורבלת ובלתי ברורה (לחץ חזק או חלש מדי על כלי הכתיבה). לדיסגרפים יש גם שגיאות כתיב רבות –דיסאורתוגרפיה, וגם טעויות בניסוח משפטים ובשימוש בכללי התחביר.לעתים קרובות ההבעה בכתב של תלמיד עם דיסגרפיה נמוכה יותר מההבעה בעל פה שלו.
ניתן לחלק את הדיסגרפיה לשלושה מרכיבים:
דיסגרפיה שמקורה בקשיים סנסוריים-מוטוריים
קושי באחיזת עיפרון, חוסר שליטה בעוצמת הלחץ שמפעילים עם כלי הכתיבה על הדף, כתב לא קריא, אותיות גדולות או קטנות מדי, טעויות בכיוון של כתיבת האותיות: כותבים את האות ר' מלמטה למעלה ולא מלמעלה למטה, וקושי בהעתקת טקסטים.
דיסגרפיה חזותית או מרחבית
קושי להבחין בין אותיות דומות בכתב יד, כגון: ת-ח-ה, ד-ר, או ז–ג, היפוך בכתיבת האותיות במילה: ליד במקום ילד, או לדת במקום דלת, מרווחים לא סדירים בין האותיות במילה, ובין המילים במשפט, וקושי בתיאום בין יד לעין ולכן גם קושי בציור בכלל.
דיסגרפיה שמקורה בקשיים שפתיים
קושי בהבחנה בין צלילי השפה ובקישור בין צליל לאות, למשל: בהבחנה בין א, ע, ה או בין צ, ס, ז, ומכאן שגיאות הכתיב הרבות -דיסאורתוגרפיה. בהקשר זה צריך להזכיר גם את הקשיים בהבעה בכתב הנובעים מאוצר מילים דל או מיכולת נמוכה להרכיב משפטים ברורים ובנויים כהלכה.
דיסאורתוגרפיה
דיסאורתוגרפיה היא לקות למידה הקשורה לשגיאות הכתיב. איות נכון מתפתח בשלבים במקביל להתפתחות הילד: כבר בגן הילד מנסה להעתיק ציורים ואותיות ולומד לכתוב את שמו. בגיל חמש בערך הוא מתחיל לפתח יכולת פונטית – זיהוי וכתיבת אותיות והברות על פי צלילים. מגיל שש הוא לומד לזהות תבניות של מילים דומות: אבא - סבא, ומגיל עשר הוא לומד לאיית נכון או לחפש במילון איות של מילים מורכבות.
ילדים עם דיסאורתוגרפיה מתקשים בכל אחד מן השלבים הללו או בחלק מהם: ליקויים בתפיסה או בזיכרון חזותי יכולים לפגוע ביכולת האיות של מילים: למשל ההבדל בין ט' ל-ת'; ליקוי בזיכרון שמיעתי עלול לגרום לקושי בזכירת צלילי הברות ובבניית מילים מהברות; גם ליקוי בזיכרון מוטורי-תנועתי עלול לפגוע ביכולת לכתוב נכון אותיות דומות.
אבחון וטיפול בקשיי כתיבה
כדי לטפל בתלמיד שיש לו קשיים בכתיבה, חשוב מאוד לערוך אבחון שיקבע את סוג הדיסגרפיה. הטיפול בקשיי הכתיבה מתמקד בשני מישורים:
במישור התחושתי – תנועתי (סנסו-מוטורי):
יש לעזור ולתרגל אחיזה טובה בכלי הכתיבה, לתרגל כתיבה נכונה של כיוון האותיות, כולל תרגילים לפיתוח תיאום יד-עין וחיזוק שרירי האצבעות; במקרים קשים כדאי להתרכז בלימוד השימוש במחשב ולהיעזר בהקלטות.
במישור הקוגניטיבי
שגיאות כתיב: במערכת החינוכית יש ויכוח בנושא שגיאות כתיב: האם לתקן אותן או לא? הוויכוח מתייחס הן לפגיעה האפשרית במוטיבציה של הילד להבעה בכתב והן לעובדה שכתיב נכון מתפתח עם הצטברות הידע, גם אצל ילדים הסובלים מדיסאורתוגרפיה. ככלל עדיף לכוון את הילד לאתר בעצמו את השגיאות ולבקש ממנו לנמק את התיקון שביצע כדי להפנים אותו. רק אם השגיאות חורגות באופן ניכר מהשלב ההתפתחותי הצפוי, נדרשת התערבות מקצועית.
הבעה בכתב: בתחום זה יש לעזור בתכנון ובארגון המחשבות, בבחירת מילים ובבניית משפטים, בשאילת שאלות על מטרת הכתיבה, במציאת דרכים לחיפוש חומר ובשכתוב החומר בכל שלב
נכתב ע"י שירה רשף - מאבחנת דידקטית מוסמכת
אנשים המתמודדים עם דיסגרפיה מאופיינים בכתב יד לקוי, בלתי קריא ובלתי מאורגן; הם מתקשים בכתיבת טקסט, כותבים טקסטים קצרים או נמנעים בכלל מכתיבה. הם כותבים לאט, והכתיבה שלהם מסורבלת ובלתי ברורה (לחץ חזק או חלש מדי על כלי הכתיבה). לדיסגרפים יש גם שגיאות כתיב רבות –דיסאורתוגרפיה, וגם טעויות בניסוח משפטים ובשימוש בכללי התחביר.לעתים קרובות ההבעה בכתב של תלמיד עם דיסגרפיה נמוכה יותר מההבעה בעל פה שלו.
ניתן לחלק את הדיסגרפיה לשלושה מרכיבים:
דיסגרפיה שמקורה בקשיים סנסוריים-מוטוריים
קושי באחיזת עיפרון, חוסר שליטה בעוצמת הלחץ שמפעילים עם כלי הכתיבה על הדף, כתב לא קריא, אותיות גדולות או קטנות מדי, טעויות בכיוון של כתיבת האותיות: כותבים את האות ר' מלמטה למעלה ולא מלמעלה למטה, וקושי בהעתקת טקסטים.
דיסגרפיה חזותית או מרחבית
קושי להבחין בין אותיות דומות בכתב יד, כגון: ת-ח-ה, ד-ר, או ז–ג, היפוך בכתיבת האותיות במילה: ליד במקום ילד, או לדת במקום דלת, מרווחים לא סדירים בין האותיות במילה, ובין המילים במשפט, וקושי בתיאום בין יד לעין ולכן גם קושי בציור בכלל.
דיסגרפיה שמקורה בקשיים שפתיים
קושי בהבחנה בין צלילי השפה ובקישור בין צליל לאות, למשל: בהבחנה בין א, ע, ה או בין צ, ס, ז, ומכאן שגיאות הכתיב הרבות -דיסאורתוגרפיה. בהקשר זה צריך להזכיר גם את הקשיים בהבעה בכתב הנובעים מאוצר מילים דל או מיכולת נמוכה להרכיב משפטים ברורים ובנויים כהלכה.
דיסאורתוגרפיה
דיסאורתוגרפיה היא לקות למידה הקשורה לשגיאות הכתיב. איות נכון מתפתח בשלבים במקביל להתפתחות הילד: כבר בגן הילד מנסה להעתיק ציורים ואותיות ולומד לכתוב את שמו. בגיל חמש בערך הוא מתחיל לפתח יכולת פונטית – זיהוי וכתיבת אותיות והברות על פי צלילים. מגיל שש הוא לומד לזהות תבניות של מילים דומות: אבא - סבא, ומגיל עשר הוא לומד לאיית נכון או לחפש במילון איות של מילים מורכבות.
ילדים עם דיסאורתוגרפיה מתקשים בכל אחד מן השלבים הללו או בחלק מהם: ליקויים בתפיסה או בזיכרון חזותי יכולים לפגוע ביכולת האיות של מילים: למשל ההבדל בין ט' ל-ת'; ליקוי בזיכרון שמיעתי עלול לגרום לקושי בזכירת צלילי הברות ובבניית מילים מהברות; גם ליקוי בזיכרון מוטורי-תנועתי עלול לפגוע ביכולת לכתוב נכון אותיות דומות.
אבחון וטיפול בקשיי כתיבה
כדי לטפל בתלמיד שיש לו קשיים בכתיבה, חשוב מאוד לערוך אבחון שיקבע את סוג הדיסגרפיה. הטיפול בקשיי הכתיבה מתמקד בשני מישורים:
במישור התחושתי – תנועתי (סנסו-מוטורי):
יש לעזור ולתרגל אחיזה טובה בכלי הכתיבה, לתרגל כתיבה נכונה של כיוון האותיות, כולל תרגילים לפיתוח תיאום יד-עין וחיזוק שרירי האצבעות; במקרים קשים כדאי להתרכז בלימוד השימוש במחשב ולהיעזר בהקלטות.
במישור הקוגניטיבי
שגיאות כתיב: במערכת החינוכית יש ויכוח בנושא שגיאות כתיב: האם לתקן אותן או לא? הוויכוח מתייחס הן לפגיעה האפשרית במוטיבציה של הילד להבעה בכתב והן לעובדה שכתיב נכון מתפתח עם הצטברות הידע, גם אצל ילדים הסובלים מדיסאורתוגרפיה. ככלל עדיף לכוון את הילד לאתר בעצמו את השגיאות ולבקש ממנו לנמק את התיקון שביצע כדי להפנים אותו. רק אם השגיאות חורגות באופן ניכר מהשלב ההתפתחותי הצפוי, נדרשת התערבות מקצועית.
הבעה בכתב: בתחום זה יש לעזור בתכנון ובארגון המחשבות, בבחירת מילים ובבניית משפטים, בשאילת שאלות על מטרת הכתיבה, במציאת דרכים לחיפוש חומר ובשכתוב החומר בכל שלב
נכתב ע"י שירה רשף - מאבחנת דידקטית מוסמכת
